והרי החדשות, עיתונות ומידע

ריאיון עם TheMarker אודות עתיד העיר אחרי הקורונה. תודה לאסנת ניר על ריאיון מעמיק ומרתק.

מתוך הכתבה:
האדריכלית פרופ’ יעל מוריה מברכת על השינוי שיצרה הקורונה, וסבורה שיש להמשיך בתנופת טיפוח המרחב הציבורי והטבע בערים: “הספסל נהפך הסלון הביתי, והדשא – שולחן האוכל. שבר הקורונה יצר שינוי דרסטי בחיים העירוניים, והעביר את מרבית הפעילות היומיומית לאזורים הציבוריים הפתוחים. דייטים, ספורט, בילוי בפאבים, פגישות עבודה ולמידה — כולם עברו לרחוב. ואולם השינוי הכפוי, שנולד מתוך קשיי המשבר, נתפש מבחינת פרופ’ יעל מוריה, אדריכלית נוף ומומחית לבינוי ערים ותכנון עירוני, דווקא כברכה.״

כמה שורות מתוך הכתבה:

המהדורה ה–17 של תערוכת “עדות מקומית” לצילום עיתונות תיפתח ב–24 בדצמבר ותתקיים בהתאם למגבלות הקורונה באוויר הפתוח, במתחם מידטאון שבתל אביב.

כיאה לשנה של ריחוק חברתי, רבים מתצלומי התערוכה צולמו בעזרת רחפן.  גיא פריבס יציג תיעוד ססגוני של כיכר דיזנגוף שנהפכה בימי המגפה למקום המפגש העמוס ביותר בתל אביב.

האזינו ליעל מוריה מתראיינת לרדיו בהסכת ‘מאחורי הקלעים’ של רותי קרן, מכאן תרבות.

“הרחוב. המרחב הציבורי. עצים. מדרכות. פנסים, תמרורים, כבישים, פארקים, ספסלים, כיכרות, הקשר בין הים לעיר, ואפילו מראה בית כלא, לכולם השפעה ישירה על חיינו, באופן פרקטי ונפשי. פרופ’ יעל מוריה, מספרת על ככר דיזנגוף, כלא צלמון, חוף אשדוד, ספסלי בת-ים, בריכת גורדון והעיר העתיקה בית שאן, וחושפת את הדילמות בין הצרכים המנוגדים (חילוניים, חרדים, ילדים, כלבים, הומלסים ואימהות) שמיתרגמים לבחירות אדריכליות ”

אואזיס במחצבה: פארק עירוני יוקם במכתש הנטוש של באר שבע”

“מכאן כרו העותמאנים את האבנים לבתים שבנו בעיר העתיקה, אך הישראלים שנטשו אותה שכחו גם את המחצבה והפכו אותה לפצע כעור. בקרוב יוכשר שם פארק מרהיב

למעבר לכתבה, לחצו כאן.

להאזנה: המייסדת שלנו יעל מוריה בשיחה עם גואל פינטו, על החלטת עיריית תל אביב לסגור 11 מדרחובות ברחבי העיר.

האם זה נכון לפתוח את הרחובות ביום ולהפוך אותם למרחב אורבני בלילה? הקשיבו ליעל, החל מדקה 1:18:11

כאן רדיו עם גואל פינטו

“אחרי שנים של הזנחה: ואדי האסבסטונים בקרית היובל לקראת מהפך

פארק האסבסטונים בין קרית היובל לקרית מונחם יוקם על ידי קק”ל בהשקעה של 70 מיליון שקלים. הפארק יכלול אגם מלאכותי, מתקני פארק ונופש ועוד”

“Our office addresses hybrid design challenges that reflect the complexity of contemporary life and its varied spatial impact. We collaborate with a range of stakeholders to solve complex challenges, fostering innovation in public spaces and creating new urban and natural environments.”

ראו את הפרסום אודותינו באתר המגזין, כאן.

כיכר ‘צינה דיזנגוף’ נחנכה בשנת 1938. במשך השנים עברה שינויים רבים, אך המשיכה לשחק תפקיד מרכזי ב’עיר הלבנה’. מעבר לחשיבותה האדריכלית, היה זה מרכז החיים החברתיים השוקק שעיצב את דמותה היחודית של תל-אביב.
בשנת 2016 עיריית תל אביב-יפו החליטה לשפץ את הכיכר ולהשיבה לעיצובה המקורי. התכנון הופקד בידי משרד האדריכלות “מוריה סקלי”.
התערוכה תסקור את ההיסטוריה של כיכר דיזנגוף ותחגוג את חידושה.

התערוכה מורכבת מצילומים ש/ל וצבע, שרטוטים ופריטי וינטג’ מקוריים.

טקסט: הריסון גולדמן

עיצוב גרפי: מיכל קרפ

עיצוב תצוגה: מיכל קרב

אוצרת: אליסה וקסלר

מקור: באוהאוס תל אביב

לפני שנתיים החליט אליאב חתוכה, מנהל מחלקת גנים ונוף בעיריית בת-ים, להקים גינת פרפרים. בהתחלה חשבו שיצא מדעתו, אבל בסיועו של דובי בנימיני, יו”ר איגוד חובבי הפרפרים בישראל, הפך חניון משאיות עזוב לפארק צמחי בר המרושת במסלולי נחיתה ובמסדרונות של צוף. עכשיו, בפתחו של האביב, הגינה מתחילה להתעורר לחיים

הוא עדיין מתפלא שהטילו ספק ברעיון הצבעוני ושובה הלב שהגה – להשיב לעירו אלפי פרפרים שנדחקו על ידי האספלט והבטון. “חשבו שמשהו לא טוב קרה לי”, מספר בחיוך אליאב חתוכה, מנהל מחלקת גנים ונוף בעיריית בת-ים. “כשהעליתי בפעם הראשונה את הרעיון להקים גינת פרפרים בעיר, היו מי ששאלו אם שכחתי לקחת כדורים. לפעמים אני מנסה להכניס לעבודה את העולם שלי. מלבד הפרפרים יזמתי בעיר פרויקט קינון תנשמות והצלת צבי ים. אני זוכר שמישהו התווכח איתי שלא היו צבי ים בבת-ים מעל 500 שנה ואחרי שבועיים מצאנו בחוף צבה שהטילה 90 ביצים. התגובות לפרויקט השבת הפרפרים היו קיצוניות עוד יותר. חשבו שיצאתי מדעתי”.

מתוך פרסום של עיתון “הארץ“

בריכת גורדון

באירוע “אסטרטגיות יציאה – פעולות אמנות במרחב העירוני” שהתרחש ברחבי תל אביב-יפו, חצר הסטודיו שלנו ביפו הציעה מחווה עתיקת-יומין של פְּתִיחוּת: שולחן אורחים ארוך-ממדים הוצב בתוך החצר כשכקצהו האחד בלב החצר והשני ניצב בחוץ, כמו שולח יד לעוברים ושבים ומזמינם להיכנס אל מרחב החצר. השולחן כאובייקט ביתי הופך קוד (כניסה) למרחב הפרטי, בו מתרחשת פעולה ציבורית מעבר לסף החוצץ, והמֻכָּר שבין הציבורי לפרטי. 

בצדה החיצוני של חומת החצר כלפי הרחוב תלינו שעון אנלוגי – ציבורי, שמסמן מלבד את השעה גם רגע של מעבר בין מקום למקום ובהתאמה בין זמן לזמן. 

وقت عمومي وقت خصوصي