גינת סוטין

גינה עירונית ב’חורשה זמנית’ הגובלת ברחובות סוטין ונהרדעא.
‘חורשה זמנית’ היא פתרון לשטח ציבורי פתוח או לשטח שהעירייה מייעדת לתכנון בעתיד.
חורשות זמניות רבות בתל אביב הפכו במשך הזמן לגינות ציבוריות בעלות חזות רגילה וחוזרת על עצמה: משטחי דשא, אבני גן, שבילים ומתקני משחק.
פיתוח החורשה הזמנית ברחוב סוטין הייתה מטלה ציבורית על יזם שהקים פרוייקט בניה רוויה ומגדל רב-קומות במגרש הגובל בחורשה. בין רחוב בארי לנהרדעא. זהו פרויקט של מגדל יוקרה. היזם ראה בשטח הגן הרחבה לגיטמית של השטח הפרטי והמשל ישיר של ‘הגן הנעול’ במתחם המגורים.

למי נועדה החורשה הזמנית ברחוב סוטין? לתושבי השכונה הוותיקים? לדיירי המגדל? לילדי המתחם? לעוברי אורח? במבט ראשון היה ברור שהגן כבר שם. נתון בחורשה צפופה של עצי סיסם הודי נטועים בתוך משטח כורכר מהודק. המון גזעים ואם מצמצמים את העיניים אפשר לחשוב שזאת לא חורשה כלל אלא יער. ואחריו שוכנת עיר אחרת.
ביער אין שבילים, אין היררכיה. יש קרחת אחת המחדירה קרני שמש אל בין העצים. בגן עובר שביל בטון המחבר בקו אלכסוני ישר את רחוב סוטין לרחוב נהרדעא. אל קו השביל הישר נסמך אובייקט ארוך והמשכי המלווה ומדגיש את השביל במרחב החורשה. ארכיטקטורת גן מללוחות עץ בממדים המתאימים לישיבה, שכיבה, נסיעה בסקטבורד וגם לשינה. בנוסף לשביל זה אין ספור מעברים בלתי נראים משוטטים בין העצים. במרחב החורשה ‘ארכיטקטורת גן’ מקום בתוך מקום – מבנים המשמשים לאחדים כספסל ולאחרים כשולחן, או אולי כבמה? המבנים מתרפקים על גזעי העצים וצומחים מהם.
קרחת היער תחומה כמו קשורה בסרט. מוקפת גדר נמוכה המגוננת על פרחים וצמחי צל כמו אגרטל במרכז השולחן. זוהי התערבות שסימנה (מרחבים), הדגישה (צירים), טשטשה (גבולות), הרחיבה (מדרכות), ניקתה (משטחי כורכר), גזמה (סבכי צמחיה), הרימה (גזעי עצים). שילוב הגן החדש בשטח החורשה הזמנית נעשה במינוריות, והיא שהעניקה למקום כוח ומשמעות. הגן היה כבר בחורשה ולנו לא נותר אלא לשכנע שניתן לחוות את קסם החורשה בגן ציבורי עירוני.