גן מאיר

בתחילת שנות ה-2000 כחלק מתכנית עירונית מחודשת, בחנה עיריית תל אביב אופציה לבנות חניון תת קרקעית בלב תל אביב במיקומו של גן מאיר. מעשה זה היה מבתר את הגן ההיסטורי, ולאחר מחאה חריפה של התושבים ועלויות בנייה גדולות – התכנית נגנזה. מתוך תהליך זה, עלו שאלות על אופי וייעוד הגן, ובהנהגת משרדנו החל שימורו ופיתוחו.

 לגן זה חשיבות היסטורית רבה. הוא חלק מרשת הגנים הראשונים שנבנו בתל אביב בשנות ה-40, ומהווה חלק עיקרי ממורשתו של המעצב האורבני הראשון של תל אביב, אברהם קרוואן. שימור ושיפוץ הגן נעשה בצל תערוכת ‘רשות הרבים’ אשר בחנה את אופי הגנים בתל אביב, כאשר הרעיון התכנוני של הגן בוסס על תכניתם המקורית של אברהם קרוון ואביגדור משל. אך מתוך התעסקות בפרטי התכנית המקורית, צפו שאלות אודות ההבדלים בין שימור, שחזור ושיקום. שימורו הדינמי של הגן נעשה על ידי אחזור של ׳מהות׳ הגן ולא כשחזור מדויק של פרטי התכנון. צירי השבילים, האגם והעצים היוו אזכורים לתכנון של קראוון ומשל, תוך שימוש באלמנטים בולטים. עצי התמר, השקמה והאשל אז והיום מסמלים בגן יחידות נוף ישראליות. הבריכה המרכזית הינה מחווה מקומית לכנרת.

 בתערוכה “ברשות הרבים“, הועלתה השאלה: מהו גן? בכל הגנים באותה תקופה ניתן היה לראות את אותו הספסל, עץ בודד, פיסת דשא… אך מהו תפקידו של גן, ליצור מרחב בידור או בילוי? עבור מי הוא? הגן, בדמות ‘גן העדן’ הוא האלטר-אגו של המבנה ושל הבית. זה המקום בו מתקיימות כל אותן פעילויות שאינן יכולות להתקיים במרחב סגור. אברהם קרוואן הביא לידי ביטוי בגן את המסורת האירופאית בשילוב הזיקה הישראלית הים-תיכונית של שנות ה-40. הוא עשה התאמה בין שתי המהויות, מאין ‘שעטנז’. התוצאה הייתה גן כמקום לשיטוט, התבוננות, מדיטציה, מקום של התכנסות. זה בשונה מגינות היום שמהוות מוקד משחק ומגרשים ציבוריים. הפונקציונליות של הגן הינו ריאה ירוקה כמקום שנושם פחמן ומשחרר חמצן. תפקדו לייצר צל, כמאין מיקרו-אקלים.

 השימור שנעשה בגן מחזיר אותו למהותו ואופיו משנות ה-50. רעיון הגן הנעלם נשאר, היות ומטרת שיפוץ הגן לא הייתה לפתח, אלא לשמר. גן מאיר מסמל מאין אואזיס בלב העיר, בועה ירוקה כמו בסיפור ‘סוד הגן הנעלם’ לשיטוט, נשימה ובילוי.

 על האלמנטים של שימור נוספו דילמות מודרניות כגון האוכלוסיות הקיימות בגן. נוצר ניגוד אינטרסים בין משפחות הפוקדות את הגן והפעוטונים בקוטליו, לבין בעלי הכלבים שעבורם הגן היווה מגרש משחקים בו ניתן לשחרר את הכלבים שיתרוצצו במרחב. מתוך שיח עם הקהילה ובחינה מעמיקה של שתי אוכלוסיות “מנוגדות” אלו, קמה ההבנה שאינם בהכרח אוכלוסיות שונות. משפחות הילדים יכולות להיות גם בעלי כלבים, והפתרון בשטח הוריש את ‘גינת הכלבים’ המגודרת הנמצאת בגן עד היום.

 פעולה נוספת שנעשתה בקוטלי גן היה תכנון והקמת האנדרטה לזכר הגאים הנרדפים בשואה. האנדרטה מנציחה את הקהילה הגאה שנרצחה בשואה, ומנציחה את המאבק על זכויותיהם מאז ועד היום. האנדרטה ניצבת ליד מרכז ארגון הנוער הגאה (איגי) ותוכנן לצעד אנשי הקהילה, כאשר הגרניט הורודה היא אזכור לתלאי הורוד שנאלצו ללבוש לבגדיהם ומסמלת את גבורת הקהילה.